ולמה ? כי, אי אפשר לנהל דיאלוג כשצד אחד כל הזמן צודק ומביא הוכחות שחותכות את התחושות והרגשות של הצד השני והופכות אותן ללא רלוונטיות.
ובכלל אני רואה שרובנו גדלנו ופיתחנו צורת שיחה כזו, שתמיד אנחנו רוצים לצאת צודקים.
למה אנחנו מפחדים להקשיב ?
משחר ימינו או מאז שהגענו לעולם הזה, אני מניחה שהזמן המדויק הוא עניין אישי, אנחנו רוצים להיות אהובים ומקובלים בין האנשים שסובבים אותנו. לכן, אנחנו משתמשים בכל מיני דרכים בכדי למשוך תשומת לב. הצורך הבסיסי הזה, שישמעו אותנו ואיך נבוא לידי ביטוי, הופך פעמים רבות למושא האגו שלנו, כלומר, אנחנו משתמשים בכוחניות, גלויה או סמויה, בכדי לתפוס את מקומנו ביקום. כמובן שההתנהגות ויכולת הביטוי שלנו הם מולדים ונרכשים.
דרך יצר ההישרדות שטבוע בכל חי ביקום (אצל בני אדם יש מנעד רחב ביותר של אינסוף אפשרויות), אנחנו משכללים את היכולות שלנו למשוך תשומת לב. דרך הליכה והצגת הגוף, ריחות, מלבושים, איפור, מילים ושפה מסוימת, אנחנו בעצם מאותתים ליקום שאנחנו בני אדם מזן מסוים, וכך כבר בתקשורת ראשונית דרך החושים, אנחנו מקבלים כמות של מידע "שעוזרת" לנו להבין באופן כללי באיזה אדם מדובר.
בגלל התרבות האוכלוסייה בשנים האחרונות בקצב מהיר, אנחנו הופכים שיפוטיים יותר, חסרי סבלנות וסובלנות, ובעצם רואים כל אדם כשמיש או בלתי שמיש לחיים שלנו.
רוב האנשים מתנהלים בחוסר זמן ונשימה ובהפוך לג'ונגל האמיתי שאנחנו מכירים, שם יש חוקים אך גם פשטות בסיסית (אוכל, מחסה, רבייה) ולכן מוותרים מראש על השיח ומתמקדים בלהגיב ולהביע דעה, וכדי להנחיל ולשכנע את הצד השני בצדקתם. כל כך הרבה אנרגיה מבוזבזת על מיתוג ושכנוע אנשים אחרים. במקום של הקשבה לדרך, יש את האפשרות לוותר מראש על צורת ההתנהלות הזו.
מה ההבדל בין דיאלוג מתוך הקשבה לבין להיות צודק ?
רק בשביל לשים בצורה ברורה את זה מול זה, נראה בצורה גראפית את התכונות והמהות של שני הקטבים.
| להקשיב ולנהל דיאלוג | להיות צודק |
| שני הצדדים שותפים ושווים | אני רוצה שישמעו רק אותי |
| פתיחות ואיפשור | סגירות ואטימות |
| אהבה | פחד |
| יצירת אינטימיות | דחייה |
| קבלה | זלזול וביטול |
| הבנה | הכחשה |
| תחושה של מלאות ושלמות | תחושה של תסכול, ייאוש וחוסר |
אז מה עושים ואיך שורדים בג'ונגל החיים ?
- קודם כל נושמים.
- יוצרים מערך פנימי של מודעות לרגשות ולתחושות, ולא מוותרים על הדיאלוג הפנימי.
זה קצת כמו לשוחח עם ילד.
- לומדים איך לדבר, כל אחד מהמקום והעולם שלו.
- לומדים איך להביא את ההקשבה הזו עם רכות פנימית ועם נחישות אל כל שיח או דיאלוג
שאנחנו בוחרים להיות בו. כך גם שאר האנשים יוכלו ליהנות מהתובנות שלכם.
- לא חייבים לפתח דיאלוג אם הצד השני לא מכבד את הצרכים שלכם. וגם את זה אפשר
לומר בקול ולהסביר.
ומה שחשוב כדי להצליח ולהמשיך לאפשר לעצמנו את ההקשבה, לזכור שאנחנו בתהליך ואם יצאנו מתוסכלים, למצוא דרך לפרוק את הרגשות השליליים, ולחזור פנימה כדי לקבל תשובה או הדרכה להמשך הדרך.
שתהיה לנו שנה אזרחית חדשה וטובה
שנמצא ונרחיב את יכולות הביטוי וההקשבה
