יהודה גורן ז"ל – 1937-2006 עיתונאי ברמה אחרת. ממייסדי העיתונות המקומית הכתובה בכרמיאל.
הגיע אל כרמיאל בשנת 1969 אהב אותה ונלחם למענה ולטובת תושביה תמיד.
אך יותר מכל אהב את אשתו אסתרק'ה ובנותיו שירלי ורוויטל.
גורן היה מבכירי העיתונאים במעריב.
היה כתב שטח אזורי בעיתון ארצי "מעריב" בצפון הארץ, בגליל, בגולן וגם בדרום לבנון בשנים 1964-2002.
בשנים הראשונות שימש ככתב ספורט של העיתון בחיפה ובאזור הצפון.
הוא כיסה גם את תחום בתי המשפט, המשטרה והפלילי.
ביניהם סיקר את משפט ברנס המפורסם, בשנת 1982 כיסה את פינוי ימית בסיני ושימש כתב מערבית בנגב לשנה.
בשנת 2002 יצא לגמלאות שימש כדובר רשת המתנ"סים בכרמיאל.
ערך מקומונים והיה בעל טורים "פולואפ" ו"בזווית חדה" טור ששירלי הבת ירשה וכותבת בו.
מחלת הסרטן התגלתה בגופו של יהודה בשנת 1996 בזמן שסיקר את מבצע "ענבי הזעם"
בתאריך 17/2/2006 הלך לעולמו וניקבר בעיר כרמיאל.
לפני לכתו ביקש רק שלוש מילים : "אל תשכחו אותי"
מי שהכיר את יהודה, לא שוכח אותו.
אבל שירלי ביתו החליטה לקיים את הצוואה ולעשות מעבר לכך ויזמה רעיון להנצחתו,
פנתה לראש העיר עדי אלדר שמייד נרתם לפרויקט וציוות אותה לצוות אורט פסגות חטיבה עליונה,
אל מנהלת בית הספר בתיה כץ ועידית גל - מנהלת חטיבה עליונה שנתנו יד בשמחה לפרויקט חשוב זה, לדור העתיד במגמת תקשורת.
ביום חמישי 15/2 בבניין החטיבה העליונה, בבית הספר אורט פסגות כרמיאל, התקיים
טקס הסרת הלוט משלט הנצחה של העיתונאי יהודה גורן ז"ל.
עם משפחה, חברים, ותיקי העיר, שכנים לשעבר, חברים מהעבודה ומהעירייה.
ומנחם הורביץ שהגיע מחוץ לעיר והיה חבר טוב של גורן ז"ל.
"מנחם ואבא היו צמודים לאורך כל הדרך, במבצע ענבי זעם בשנת 1996 מנחם ואבא היו בשטח קרית שמונה ובאצבע הגליל ואבא כבר הרגיש לא טוב.
מנחם התקשר וביקש מאמא לשכנע אותו לחזור לכרמיאל וכך היה ואז התגלתה מחלתו"
את תחילת הטקס פתחה בתיה כץ – מנהלת בית הספר בדברים ואחריה חמישה הספדים נוספים של
ראש העיר אלדר, סגניתו שולה כהן, אשי טאוב, אלמנתו של יהודה, אסתרק'ה
ושירלי שטרחה רבות ומודה לכל מי שנתן יד להצלחת פרויקט פינת הזיכרון לאביה העיתונאי.
ראש העיר אלדר אמר כי : " יהודה הוא אבדה לעיר, בדרכו השפיע על העיר ועל התנהלותה".
הגב' שולה כהן, סגנית ראש עיר, אמרה עליו כי היה עיתונאי אמיץ "וחלק בלתי נפרד מהעיר כרמיאל"
"אל תשכחו אותי" ביקשת, מקריאה שירלי מההספד שלה,אביה הספיק לבקש מאמה טרם מותו שנזכיר את פועלו,
שנוקיר את זכרו, את הכתבות והסקופים שנלחם עליהם ואת המסירות לכתיבה העיתונאית.
שירלי דאגה לקיים אותה גם ביום חשוב זה במעמד כל היקרים שלא שוכחים אותו והגיעו לקיים את בקשתו גם למען דור התקשורת הבא.
כבוד הוא לי על שזכיתי לקבל הזמנה אישית ועל כתיבת שורות אלו על אדם גדול ועיתונאי מבריק,
ביום זה של ה- 17/2 בדיוק בתאריך של יום מותו.
זכרו ברוך.
ההספד של שירלי ביתו.
