23 אוקטובר 2018,יום שלישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

ריצוי מול נתינה מה ההבדל? האם קיים הבדל?

Share
התמונה של אלה ויינטראוב
ה', 12/04/2018 - 06:35 -- אלה ויינטראוב

בשיחות רבות עם אנשים שונים, שמעתי סיפורים רבים על תשישות, אכזבה, סבל וקושי רב.
סיפורים שהובילו אותי לשאול אותם "מה הסיבה לכך שאתם מרגישים כך?".
לאחר שהם סיפרו לי, הבנתי שזו בעיה שקיימת אצל כולנו.
אני? במרב חיי הייתי מרצה, רציתי שלכולם יהיה טוב, התחשבתי בכולם ועשיתי דברים כדי שהם בתמורה לכך יאהבו אותי.
ציפיתי יותר מאשר רציתי, דרשתי יותר מאשר הוקרתי.
במשך כל השנים הללו חוויתי המון אכזבות בחיי, חוויתי את התשישות שבריצוי.
החלק המוזר הוא שגיליתי לאחר המון המון שנים שככל שאני מרצה, האחר פחות ופחות מוקיר, לרוב הוא לא באמת רוצה שארצה אותו, אלא שאקשיב, שאכיל, ושאהיה נוכחת מבלי לחשוב כיצד לפתור בעיה כזו או אחרת, או שאעשה דברים שאני חושבת שהוא יאהב.
כך קרה עם זוגי, כך קרה עם ילדי ומשפחתי.
עד שמצאתי עצמי מזניחה אותי, שמנתי מאוד, לא זכרתי מי אני.
כל מה שרציתי וציפיתי זה לאהבה, אך שכחתי קודם כל מה זה לאהוב את עצמי.

כשהתחלתי את המסע לעולמי הפנימי גיליתי ש...
ישנם אנשים שנותנים מבלי לצפות לתמורה (פילנתרופים למשל).
ישנם כאלו שעוזרים ובעצם נתינתם הם מקבלים חזרה.
וישנם כמוני, ברמה כזו או אחרת.
משם הגיעה ההבנה, ההבדל בין ריצוי לנתינה הוא עצם הקבלה בתמורה לכך.
אם אני נותן ומצפה- אני מרצה.
אם אני נותן ומרגיש שהנתינה היא הקבלה.. הנתינה הופכת להיות טהורה.
היא ברכה עצומה.
אך לפני הכל, אנו צריכים להרגיש שהאהבה צריכה לבוא קודם כל מתוכנו.

בימים אלו ממש טרי טרי פגשתי כמה נשמות מדהימות שחידדו את שידעתי למושג המדהים הזה ולמעשה ומופלא הנקרא - נתינה.
איך? הם לא ביקשו שום דבר בתמורה.. ואני מוקירה ומודה להם.

טיפ נוסף קטן, כשמישהו נותן לנו, בואו נודה לו, נוקיר, כך ניתן לו את עצם הקבלה.. ברגע שנאמר תודה רבה מכל הלב, זו תהיה הקבלה שלו בתמורה לנתינתו.

ישנו משפט קטן משיר גדול של שלמה ארצי.
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא"
ישנם רבים, אך אם כל אחד מאיתנו יתן ולו מעט ללא רצון לקבל תמורה חזרה, האהבה בעולם תגדל ותצמח.

בואו ונהיה אנו כמו "האיש ההוא"

באהבה
אלה

הוסף תגובה

randomness