19 יולי 2018,יום חמישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

מחשבות על העזה וטיפול

Share
התמונה של אולגה לי-דר
ד', 27/06/2018 - 10:27 -- אולגה לי-דר

איך זה שכוכב אחד לבד מעז. 
איך הוא מעז, למען השם. 
כוכב אחד לבד. 
אני לא הייתי מעז. 
ואני, בעצם, לא לבד.

מילים: נתן זך
כולנו כוכבים.
רובנו, למזלנו, נולדים לתוך ההתפעלות של עיניים אוהבות שמביטות בנו ומנביטות בנו את הידיעה שאנחנו יחידים, זוהרים ומיוחדים.
ועם עוד קצת מזל, בהמשך הדרך, המבט הזה, גם מתרגם לתחושת בטחון שעוזרת לנו להעז, לחוות ולטעום את החיים.
נכון, ביטחון היא מילה גדולה וכל אחד מבין אותה אחרת.
אך במילים פשוטות: כשאנחנו בטוחים, אנחנו מרגישים שאנחנו טובים, שיש לנו את הזכות להעז ולהיות מי שאנחנו רוצים להיות ושמותר לנו ומגיע לנו, לזהור... 
אבל, הרבה פעמים, זה לא קורה.
לעיתים קרובות מגיעים לטיפול אנשים שמרגישים שהם הפסיקו להעז. הפסיקו להרגיש שזכותם להיות כוכב.
חלקם נתקלו במשהו מפחיד ומאיים מדי שגרם להם להפסיק להעז.
האור הפנימי שלהם כבה.
הם חדלו להאמין שהם יכולים.
וכשמישהו מרגיש כך, כשתחושות כמו חוסר אונים, חוסר שליטה וחוסר מימוש עצמי הופכות לדומיננטיות, הדבר הנכון לעשות - זה לפנות לאחר. לפנות לטיפול.
להעז לא להיות לבד עם מה שבלתי נסבל או קשה. וזה דורש הרבה אומץ.
לומר אני רוצה לחזור לעצמי, רוצה לחזור להיות כוכב, אבל אני לא יכול לעשות את זה לבד.
כדי לחזור להעז, אני זקוק לחזור לאותן עיניים אוהבות שהביטו בי כשהייתי ילד אבל הפעם, יהיו אילו עיני המטפל שיביטו בי.
ואולי עם המבט הזה, בשילוב עם חמלה וסבלנות לעצמי, אוכל להרגיש בטוח להעז שוב.

מאחלת לכולנו להרגיש כוכבים.

לאתר של אולגה לי-דר>>

הוסף תגובה