20 אוקטובר 2017,יום שישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

פגישה שפוכה לחלוטין...

Share

   

      

בלוגים קודמים של קובי:

 

יצאתי בריצה מהמשרד, בעוד עשרים דקות הפגישה, כבר החתמתי כרטיס, התיק בידי ורגל אחת כבר בדלת, משה..! נשמעה הקריאה  "אתה מוכן להביא לי את התיק של רוחמה"?
מה רוחמה עכשיו ! העפתי מבט נזעם במנהל המשמרת, עוד 20 דקות.. לאבא שלה סוכנות לרכב, היא נשמעה עשר בטלפון, פגישה ראשונה אסור לי לאחר..
התיק של רוחמה! שלפתי אותו מערימת התיקים כמעט מעיף אותו לכיוון המנהל שאינו מבין את החיפזון, ואץ לכיוון המעלית, הקיבה צרחה לי, נזכרתי, חוץ מכמה כוסות קפה לא אכלתי כלום, הציפייה לפגישה מרטה את עצביי, אני אחטוף משהו בדרך.. לא חיכיתי למונית בריצה חציתי את הרחוב, חוטף לחמנייה עם נקניקיה מאחד הדוכנים, לועס תוך כדי ריצה, לא רוצה התקף צורך פחממתי באמצע הפגישה, לא נעים ולא מקובל לאכול בפגישה ראשונה.
אך הלעיסה במהלך הריצה טומנת סכנות רבות, מה אם תחליק לה חתיכת לחמנייה לקנה במקום לוושט, הלא הייתי צריך לשבת בניחותא על ספסל בשדרה ולאכול בסבלנות, הלא חלילה יכול אני להיחנק תוך כדי הריצה, או להקיא את בני מעי.
חוצה את הכביש מתעלם מהתנועה, וקולט את גופה שעון על מכונית יקרה, לא כפי שדמיינת אותה, חצאית מיני אדומה, חושפת שוקיים שריריות וירכיים שביקשו לפרוץ את הבד, נמוכה שמנמנה ודי שעירה, די דומה בחיוך המטומטם שלה לבוס הזעפן שהותרתי מאחורי במשרד, הביס האחרון של הלחמנייה החליק  לגרוני בהרגשת חנק וקבס, נעמדתי מולה.. זה אתה? שאלה הנהנתי בראשי מתקשה בדיבור, בוא תכנס, היא אמרה בולעת אותיות מיותרות, אני נכנסתי לרכב, מתרגל למצב מנסה למצוא נקודות חיוביות בלועסת מסטיק שלצידי,  "אז אתה מהנדס מכונות".. "יופי אבא שלי ישמח" יש לו מוסך אתה יודע, הסבירה וקבעה עובדה ואתה מהנדס מכונות זה יתאים.. הבטתי בה מנסה להבין מי הצליח לדחוס ריכוז כזה של טמטום בקופסא אחת.
"מהנדס מכונות" הבהרתי זה לא קשור למוסך, ומה אני מנמק פתאום כאילו ולפגישה משפחתית אני שש, "מזמשנה.." חיברה הפוסטמה שלש מילים תוך העברת המסטיק ללחי השנייה, ראיתי כיצד הסיכוי שלי לצאת לעצמאות כלכלית נגוז, הרי אני לא הולך לבזבז את חיי עם מחיית השפה העברית. אני מציע לה בקול נמוך על בית קפה סמוך ליציאה מהעיר שם נוכל לשבת בניחותא ולדסקס על עתידנו, מרגיש את הלחמנייה מהססת האם לפרוץ החוצה מגרוני בנתז מזהם או לנוח בשלווה במעמקי המעיים, הנהיגה הסחרחרה של הגוצה לא היטיבה עם ההרגשה והחנקתי בליעה שעמדה להתפרץ כל רגע.
"מהתה' מרוויח" הפתיע אותי הדרדסית בשאלה ועיניה אינן משות מהכביש, הבטתי בה בתצוגה המרשימה והמתפרצת של איבריה, חושב על החיסרון בראשה והגודש בשאר האברים ותוהה ביני לביני מתי יסתיים הסיוט הזה ואוכל לחזור לסדר היום המשעמם שלי. תליתי תקוות ב"יורשת" של יבואן הרכב שהתברר כמוסכניק והיא בנתה על עתיד כלכלי עם מהנדס , שזה עתה התקבל לעבודה כמתמחה בשכר עניים, "אני... רק עכשיו... התחלתי  לעבוד" גמגמתי מנסה להחניק את טיול הלחמנייה ורסיסי הנקניקייה במעלה הוושט, תגיד אתה עושה כושר , זרקה הערה שאינה קשורה לנושא הקודם, "לא חשוב"  ענתה לא המתינה לתשובתי, תגיד הבליחה לפתע "מדתך שנקפוץ אלי הביתה לקפה אמשלי עשתה אחלה עוגה, גם אבשלי בבית, ככה תוכלו לדבר, להכיר אתה יודע ? תדברו על מכונות , מזה אני בטוחה שהוא ידלק עליך, סבוב חד במיוחד העלה את מפלס הקבס וחשתי צורך עז לבקש מהמלומדת לצידי לעצור לרגע בצד כדי שאוכל להקיא את ארוחת הריצה. היא הביטה בי במבט מוזר, בעיניים מוזרות "תגיד מה יש לך, שותק כל הזמן שפוך משהו יאללה !!", זה כל מה שהייתה צריכה הלחמנייה, הזמנה מפורשת לפרוץ החוצה בזרם אדיר ולרסס בגוונים של חום אדמדם וצהוב החרדל את מושבי העור, את לוח השעונים את חצאית המיני שלפתע נראתה מוזר בגווניה החדשים ונתזים אחדים שהעניקו לשערה ברק צבעוני בגווני פסטל, "אימל'ה" זעקה הנסיכה שהפכה לכלוכית "מה קרה לך  לא התכוונתי על אמת שתשפוך.........."

הוסף תגובה

randomness