20 אוקטובר 2017,יום שישי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

פעם בכיתי על ילד שאין לו נעליים

Share

      

      

טורים קודמים של איימי:

- תשמעו נשים זה ממש מפחיד
- עבודת הפסיכולוגיה שהצלחתי לעשות עם עצמי
- לא שכונת פאר
- יום כייף
- שייכת

 
 "פעם בכיתי על ילד שאין לו נעליים, עד שראיתי אחר ללא רגליים".
אני משוכנעת שרובנו, לפחות אני, מעבר לשמחת חיים מנצחת ולחיוכים, עברנו דבר אחד או שניים בחיים, חווינו כאב, עצב, פרידות איבדנו אנשים יקרים באמצע הדרך עד שלא ידענו איך ואם בכלל נצליח לבד להמשיך...
 
פחדים ששיתקו אותנו, אהבות שלא תמיד מיצינו...
האם העולם יפה? השמש זורחת, פרחים מפיצים ריחם, מים זורמים בנהרות ברכות כזו מרגיעה, משכיחה, נופים מרהיבים, עיניים שיכורות מן המראות.
 אבל יש גם מלחמות! הרוגים, מחלות אכזריות שניצחו ילדים קטנים, שנאבקו נלחמו עד לרגע האחרון, עד ליומם האחרון, רעב בעולם ועוד סיפורי אימה, עצבות קורעת כל נפש.
אז האם העולם כל כך יפה? אני לא תמיד חושבת כך, לכן זה מחזק אותי להיות היפה, אני חושבת שאנחנו אמורים להיות אנשים יפים, ללטף לאהוב לחייך, לעודד ולפרגן אחד לשני, לא כי אנחנו אוהבים את כולם, צערי גם אני לא אוהבת את כולם, אבל כשיש כל כך הרבה רוע בעולם חלקו מאחורי סורג, חלק מהלך עם נכות רגשית, ועדיין לא נשפט, אז אנחנו יכולים לחבק, להקשיב, לתת מקום לאחר ולשונה, להילחם על זכויותיהם של החלשים גם אם דעתם נוגדת לשלי,
אני קוראת פה וויכוחים התנצחויות, חברים מזלזלים, מעליבים ופוגעים ברגשות אחר, שאין לכם מושג ממה הוא כבר כואב.
 לכבד את עצמנו זה לפני הכל.
 לא משנה מי עומד מולנו, זה הכל קשור בנו. קחו אויר! נישמו עמוק ובנחת כתבו דעתכם, הסבירו, לא תמיד אחר הבין , לא תמיד יש לו כוונה להציק, למד אותו הראה לו את הדרך, ובכלל, לא תמיד חייבים להגיב, לפעמים גם שתיקה, היא התשובה הנכונה ביותר. איזה כייף שיש לנו אותנו, המשך כייפי חבריי, יום מקסים לכווולם..

הוסף תגובה

randomness