13 דצמבר 2017,יום רביעי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

אוטובוס ההזיות

Share

 

      

בלוגים קודמים של קובי:

- פגישה שפוכה לחלוטין

 

התיישבתי באוטובוס במסלול הקבוע, מדי בוקר לעבודה המייגעת, דבריה של דודה אסתר עדיין הדהדו בראשי, מה לך, למה את מתמהמהת... כל הבנות בגילך כבר מזמן נשואות עם ילדים, למי את בדיוק מחכה, לנסיך על הסוס הלבן..... זה קורה רק באגדות.
בראשי ראיתי גם את אימי מהנהנת בהסכמה..
האוטובוס עצר בתחנה ועלו מספר נוסעים, שני גברים נאים ומטופחים עלו האחד אחר השני.... הצטופפתי בתוך הספסל לתוך עצמי רומזת ללא קול יש מקום פנוי לידי....
אך לא.... שני הגברים נותרו עומדים.. ולאחר שתי תחנות ירדו בלי להעיף בי מבט.... נו לך תסביר את זה לדודה אסתר שטוענת שאני חתיכה.. הוצאתי את המראה הקטנה מהתיק להעיף מבט נוסף בפני, כאילו שמשהו השתנה בהם מאז המבט בבוקר, עגלגלה סמוקה וכפי שאומר האופה, אין הנחתום מעיד על עיסתו....ואכן פנים קטנות ויפות היו לי אך רוכבים הם על גוף תופח כעיסתו של האופה..., שדיים מליאות ומתפרצות רוטטות עם כל עצירת פתע, ירכיים עגולות נושאות ישבן עגול וזקור, רגליים קצרות...  דודה אסתר אומרת שבחוץ לארץ בעירק אישה כמוני הייתה נחטפת מיד לחופה וקידושין... פה בארץ הגברים אוהבים שחיפיות....
תחנה נוספת עבר האוטובוס ועצר להעלות נוסעים ואני תקועה במחשבותיי נרפית על המושב ולפתע התיישב לצידי גבר לא צעיר ולא מבוגר לא יפה ולא מכוער לא גבוה ולא נמוך, סתם התיישב, מחכך את רגליו בירכיי וכתפו נוגעת בכתפי, הבטתי בו באיש כאילו ונפגשים אנו בבית קפה, נחמד לא רע בכלל, מעניין מה דודה אסתר תאמר עליו, ואולי אימי תפסיק להניד בראשה כל אימת שאני יוצאת מהבית...., עצמתי את עיני ולפתע חשתי את ידו מונחת בהיסוס על כתפי, מתופפת בעדינות ומלטפת ברוך, ידו החליקה על גבעת שדי חודרת פנימה דרך החולצה, נוגעת בעדינות בפיטמה, ואני זעקתי בתוכי שלא יחדל הייתי מוכנה להוריד את כל בגדיי, להסיר ממנו את בגדיו, לקחת אותו לחנות התכשיטים לקנות זוג טבעות זהב מבהיקות, לאחוז בידו להוליכו לדודה אסתר להתגאות בו, לומר הוא שלי ורק שלי, הוא נגע בי חדר לנשמתי, נגע בכליותיי, חפן בידיו את אוצרותיי.
רואה אני בעיני רוחי את החיוך הנסוך על פני אימי, תוכל היא להתגאות בביתה שסוף סוף מצאה חתן ראוי, ולא תסתובב עוד בתומתה, ואולי נכדים לרוב תביא לעולמה.
האוטובוס עצר בחריקה, עוד שתי תחנות ואגיע ליעדי, הנוסע שישב לידי העיף בי מבט מוזר וירד בתחנה, נותרתי עם ההזיה שלי, ירדתי בתחנה היעודה, עוצרת ליד דוכן של בורקס תורכי, הריח של המאפה הזה המוטל על הפלטה החמה תמיד הסיח את דעתי....  תכין לי בבקשה עם ביצה קשה ומלפפון חמוץ, לעזאזל הגזרה חשבתי בליבי, ממילא אף אחד לא שם לב אלי.
ככה בצד ללא מבטים לצדדים וללא היסוס נטלתי באצבעותיי פרוסה דקיקה נוטפת גבינה חמה, נוגסת בתאווה, ובלעיה רבע ביצה קשה חומה ופריכה, לא הייתי מוכנה לוותר על העונג הזה בשעת בוקר.
מבטיו של המוכר ליוו את תנועותיי ולא נעלם ממנו העונג בו הטמנתי לחיכי עוד פרוסה עד הפירור האחרון שהיה מונח על פיסת הנייר החום .....
את אוהבת בורקס פנה אלי לפתע המוכר..... אני רואה אותך כאן כל יום... כן עניתי בהיסוס והבצק נתקע בגרוני, ואללה אני שמח, אוכל להכין לך כל יום ולהגיש לך למיטה אם תסכימי לצאת איתי ....
מה תגיד דודה אסתר חשבתי בליבי, בעל דוכן לבורקס ביקש את ידי...
לעזאזל עם אסתר אסתום לה את הפה עם בורקס גבינה  ותרד.....

הוסף תגובה