19 דצמבר 2018,יום רביעי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

יזכור

 יזכור_0
517489

ברק (חי)

ויונטה

שמות ההורים: 
לידיה ושבתאי
חייל: 
משמר הגבול
שנת נפילה: 
2006
בן הזקונים של לידיה ושבתאי. נולד ביום י"ט בכסלו תשמ"ו (2.12.1985) בפריז, בירת צרפת, שם שהה עם משפחתו עקב שליחות אביו. בלילה שבו נולד, האירו את שמי העיר סופות ברקים אדירות, וכך זכה ברק בשמו. בערב חג החנוכה השתחררה לידיה מבית היולדות עם תינוק בידיה, והגיעה לביתם החדש שבשכונת פיטו לה-דפנס. ברית המילה של ברק נערכה במהלך חג החנוכה בנוכחות שליחים מישראל, וכמוהל שימש הרב הראשי של פריז. הסנדק שעל ברכיו שכב התינוק היה לא אחר מאשר אבא שבתאי עצמו. נרות החנוכה שבהקו באור הלהבות בדירת המשפחה במהלך הטקס, חיזקו את החלטתם של ההורים לקרוא לרך הנולד בשם ברק. בשנת 1987, כאשר היה ברק בן שנה וחצי, חזרה המשפחה לארץ, לעיר מגוריה כרמיאל. ברק ביקר בגן הילדים "לוטוס", שם החל לגלגל לראשונה את העברית על לשונו. תחילה היו משפטיו מתובלים במילים בצרפתית, אך אט אט הפכה העברית לשפתו הראשית והאמי?תית. כשהיה ברק בן ארבע חזר אביו בתשובה. מהרגע הראשון התחבר ברק לאווירה החדשה וליווה את המשפחה בכל פעילות דתית ורוחנית, מתוך הבנה בוגרת לגילו ובאמונה מלאה שזוהי הדרך, האמת הנכונה והיחידה, ואין בילתה. סקרנותו הייתה רבה והוא היה צמא לרכוש עוד ועוד ידע. ברק החל את לימודיו בבית הספר היסודי הממלכתי-דתי "מוריה" שבכרמיאל. הוא נהנה מאוד מהלימודים, והודות למזגו הנוח והחברותי התחבב במהרה על חבריו ועל מחנכיו. תקופה מסוימת היה חניך בתנועת "בני עקיבא". בהיותו פתוח ואוהב אדם התחבר גם עם ילדים חילונים בשכונה שלא ידעו מהי שמירת שבת כהלכתה, ונהג להזמינם לארוחת ליל שבת כדי להעניק להם את ההזדמנות להיחשף ליופי ולייחוד שבמסורת, ולזכות לשמוע קידוש מפי אביו. ברק היה ילד של משפחה, הקפיד במצוות כיבוד אב ואם והחשיב מאוד את דעתם של אחיו הגדולים עידן ונאור. הוא התייחס בכבוד לכל אדם, קטן כגדול, וכשדיבר עם מבוגרים, היה משפיל מבטו בצניעות. החברים של ברק הלכו שבי אחר קסמו. ברק היה עמוד התווך, המושך בחוטים, היוזם והמארגן הראשי של הטיולים והבילויים, ובזכותו היו מדורות ל"ג בעומר חוויה סוחפת ומיוחדת במינה. שמחה רבה הייתה שורה בבית כשחבריו היו באים ומערכת הסטריאו הייתה משמיעה את המוזיקה שאהב - בסגנון ראפ. בהגיע מועד בר המצווה של ברק אירע אסון במשפחה. בן דודו מצד אביו, הנווט סרן ירון ויונטה, נהרג בתאונת אימון טיסה בדרום הארץ. חגיגת בר המצווה של ברק בוטלה, והמשפחה התפשרה על אירוע צנוע בשכונה, בהשתתפות חבריו הקרובים, שכנים וקרובי משפחה. כפיצוי, נסע ברק עם אמו לטיול כבן חודש באירופה. השניים ביקרו בפריז, בעיר שברק נולד בה, וטיילו בארצות נוספות - באיטליה, בהולנד, בשווייץ, בגרמניה ובאנגליה. מטיול זה חזר ברק מאושר ומלא חוויות. את עיצוב החינוך והערכים הציוניים שבו, המושתתים על אהבה כנה ועמוקה לעם, לארץ ולתורת ישראל, קיבל ברק בחטיבת הביניים ובתיכון "אמי"ת כרמיאל", בניהולו המעשי ובהנחייתו הרוחנית של הרב ציון ג'רבי, שהיה גם מורם ורבנם של אחיו הגדולים. את רחשי ליבו בחר להביע בציור שצייר על הקיר בחדרו: לב עם מגן דוד שבו נחקקו המילים "אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת". ברק היה אדם של חסד ונהג כצדיק. באחד הימים, מספרת אמו, הודיע כי יאחר לשוב הביתה, וזאת כדי להשתתף במניין, בתפילה לזכרו של הורה של אחד מחבריו. ברק היה זה שדאג לכך שכל חבריו יגיעו לתפילה, כדי ליצור מניין מכובד לתפילה. נוהג נוסף שברק סיגל לעצמו, ברגישותו הרבה לסביבה ולמצוקות הזולת, היה ללוות בקביעות לבית הכנסת את אחד משכניו, עולה חדש מחבר העמים, אדם בגיל השיבה שלא היה יכול ללכת בכוחות עצמו. אך בכך לא תמה תרומתו של ברק לקהילה: מדי שנה, בתפילת נעילה - התפילה החמישית המסיימת את יום הכיפורים - נהג לקחת שופר הביתה ולתקוע בו, על מנת שהילדים שלא יכלו להיכנס לבית הכנסת המלא במתפללים, יוכלו להשתתף בחוויה. במהלך לימודיו בתיכון ובעצם הכנותיו לבחינות הבגרות החל ברק, ממש כמו אחיו הגדולים והוריו לפניו, להתנדב על בסיס קבוע, יומי כמעט, ל"משמר האזרחי" השכונתי בגבעת רם בכרמיאל . החלטתו להתנדב נבעה מתוך הבנה עמוקה שהצורך הבסיסי ביותר של מדינת ישראל הוא להיות מוגנת, ללא פשיעה ואלימות, ושעל כל אחד ואחד מאזרחי המדינה להיות מעורב בנושא זה ולפעול למען ביטחונו וביטחון הסובבים אותו. בתוך זמן קצר זכה ברק לאמונם של מפקדיו בו, ומונה למפקד תורן של בסיס המשמר האזרחי. הוא ניהל משמרות, הציב מחסומים וביצע חלוקת נשקים למתנדבים. ברק האמין שעל כל אדם ליטול חלק בניהול חיי החוק התקינים של העיר, ניסה ברק להנחיל זאת גם לחבריו, והודות לו גויסו רבים מהם להתנדבות ב"משמר האזרחי". ברק היה צעיר המצטיינים לקבל תעודה מידי ראש עיריית כרמיאל, עדי אלדר, בטקס חלוקת תעודות למתנדבי "המשמר האזרחי" בשנת 2003. תעודת הצטיינות על פעילות התנדבותית בקהילה קיבל ברק גם מבית הספר. במסגרת לימודי המחשבים השתתף ברק בפרויקט "מיכא"ל" (מיצוי כישורים אישיים למצוינות) - טכנולוגיית למידה, מודעות והעצמה אישית יחידה מסוגה בעולם, העוסקת במימוש גבוה יותר של הפוטנציאל האישי בקרב לומדיה ובפיתוח היצירתיות בעשרות תחומי לימוד. ברק שלמד במגמת מדעים עמד בבחינות הבגרות בהצלחה, וכל מעייניו כבר נתונים לעבר שירותו הצבאי. הייתה בו תשוקה לאתגרים קשים ולא מוכרים, ותשוקה זו רק הלכה והתגברה עם השנים. ברק אמנם יועד לשרת בחיל שריון, אך מאחר שראה תמיד את המשך דרכו כשוטר, ועל רקע הניסיון שצבר ב"משמר האזרחי", עמד על רצונו לשרת במשמר הגבול. מאבקו לא היה פשוט אך נשא פירות, והוא התפשר על תפקיד ששילב בין שתי אהבותיו הגדולות - להיות לוחם ולשרת כשוטר - והתגייס למשמר הגבול במחזור אוגוסט 2004. לאחר סיום טירונות מפרכת - רובאי 05 בבית חורון ובמכמש, שובץ ברק בפלוגה המבצעית של מג"ב ביריחו, היא פלוגה ל"א - נבו. מפקדיו זיהו את התבונה השקטה הטבועה בו ואת תכונותיו הטובות, ונענו לבקשתו לצאת לקורס חובשים. בקשתו זו לא הפתיעה איש, שכן ברק ראה תמיד לנגד עיניו את טובת הזולת. סיפר אחד המפקדים הבכירים במג"ב: "בכישוריו ובמקצועיותו היה ברק יוצא דופן בתחומו. תכונות ומעלות רבות היו לו, אך אהבת האדם והרעות היו אצלו ראשונים במעלה. הוא היה חבר ומטפל, ולא בכדי בחר בתפקיד החובש." קורס חובשים קרביים שעבר ברק בבה"ד 10 שבצריפין, היה מבחינתו צעד ראשון בסדרה של התמקצעויות שתכנן לעצמו, ובכלל זה קורס מ"כים וקורס קצינים. ברק בלט כחבר וכלוחם אמין ונאמן למדינה, לחיל ולערכים הנוצצים שייצגו מדיו. במהלך הקורס הכיר ברק את חן, ששהתה בבסיס ההדרכה בהשתלמות של חיל הרפואה, ובין השניים התפתח קשר אהבה עדין ויפה. גם לאחר שנפרדו דרכיהם הצבאיות וכל אחד פנה לתפקידו, התעקשו להמשיך ולקיים את הקשר. ברק סיים בהצלחה את קורס החובשים הקרביים וחזר לגזרת יריחו ? הגזרה שהכיר כאת כף ידו ושהייתה לו כבית שני ממש. הוא תפס את מקומו כחובש מחלקה ושימש יד ימינו של סאמי יוסף, החובש הפלוגתי. זה האחרון הפקיד בידיו פעמים רבות ובעיניים עצומות את ניהול המרפאה מתוך אמונה שהוא מטיל זאת על האדם האחראי, האמין, המקצועי והנמרץ ביותר שעומד לרשותו. ברק נחשב לוחם לכל דבר, אחד מן המניין, עילוי בפני עצמו ודוגמה אישית למופת לכלל הסובבים אותו, מפקדים ושוטרים כאחד. במהלך שירותו השתתף ברק בפעילויות מבצעיות רבות. בשל היכרותו הטובה את אזור יריחו ובזכות המקצועיות והמסירות שהפגין, בחר בו מפקד הפלוגה לצאת למבצע הנועז ללכידת רוצחיו של השר רחבעם זאבי ("גנדי"), אף כי לא היה אמור להשתתף בפעילות זו. ברק נהנה מכל רגע בשירות, מהפעילות ומחבריו, הן בבסיס והן באזרחות. הוא היה מקובל ובולט ביותר בחביבותו ובכישוריו החברתיים המופלאים, ונדיר היה למצוא אותו מבלה ערב לבדו, ללא חברים סביבו. הוא הרעיף אהבה על חבריו, ואלה השיבו לו באותו מטבע. ברק תכנן להמשיך בשירות הקבע במשמר הגבול. הוא מילא את הטפסים הדרושים ושלח בקשות לפיקוד לפעול בנושא, אך תכניותיו נגדעו בעודן באיבן. ברק ויונטה נפל בעת מילוי תפקידו בליל שבת, ז' בתשרי תשס"ז (30.9.2006), והוא בן עשרים ואחת בלבד. בדרכו האחרונה של ברק אל החלקה הצבאית בבית העלמין שבכרמיאל, ערב יום הכיפורים, ליוו אותו ואת משפחתו אלפים מבני כרמיאל ובהם חבריו?מעריציו, מכסים את קו האופק באבלם. בלכתו הניח אחריו ברק הורים ושני אחים. ביום הכיפורים תשס"ז, שלושה ימים לאחר נפילתו של ברק, נקבצו ילדי השכונה סביב ביתו כדי לשמוע את תקיעת השופר, כפי שהורגלו במשך שנים. הם לא שיערו בנפשם כי ברק הלך לבלי שוב. את הבשורה הקשה נאלצו לשמוע מפיה של שכנה, ותגובתם הייתה קשה. הספידה את ברק אמו: "... ברקוש, היו לך שאיפות ורקמת תכניות נפלאות שאת חלקן הספקת להגשים. נקטפת כה צעיר. היית כריזמטי, שמח, אהבת את החיים והחיים אהבו אותך. חכם ונבון ויחד עם זאת עניו וצנוע, אוהב את הבריות ורודף שלום. מסירות הנפש ורוח ההתנדבות שהייתה בך השאירו חותם בכל מקום ובכל דבר שהיית מעורב בו. אהבת את תורת ישראל, ארץ ישראל ועם ישראל. כיבוד הוריך ואהבתך אל אח?יך היו נר לרגליך. זיו פניך היפות והמיוחדות שיקפו יראת שמים שהייתה בך כל ימי חייך. הוקרת רבות את רבניך ומוריך ... לא נטשת תורת אמך ולא שכחת מוסר אביך. אופייך ופועלך הם מורשת שיוכלו ללמד רבים. ... בני היקר, אני יודעת שאוהבים אותך מאוד שם למעלה. אחרי הכול, מי לא היה רוצה אוצר יקר כל כך לצדו, מושלם באופיו וביופיו הפנימי והחיצוני. ... אהוב לבנו, אילו ידעת כמה חסר אתה לנו. לבנו מדמם ושוקק לראותך ולו רק להביט בשתי עיניך, לחבק אותך חזק ולא לעזוב לעולם." כתבה מורתו של ברק ציפי דיין: "... הייתה לי הזכות ללמד את ברק. אני זוכרת אותו, יושב בכיתה, בשקט, וחיוך נמסך על פניו. ... הזיכרון הכי טרי שיש לי מברק הוא מביקורו האחרון בבית הספר, שדומה שנערך רק אתמול. ראיתי את ברק, לבוש מדי מג"ב, שוב כהרגלו עומד בצד, בשקט ובביישנות המאפיינים אותו, ונדמה כאילו אין הוא רוצה להפריע לאיש. ניגשתי אליו והבעתי את שמחתי למראהו, התעניינתי היכן הוא משרת, והוא סיפר שהוא נמצא בשטחים, והוסיף כדי להרגיע: 'המורה! אל תדאגי, שקט שם.' ... נפלה בחלקכם הזכות להביא לעולם ולגדל ילד מקסים, בעל תכונות מיוחדות במינן - צניעות, ביישנות וכבוד לזולת, תכונות כה נדירות בדורנו. ממש כמו ברק מהיר, וקצר, המאיר את פני הלילה החשוכים, כן היה ברק שלנו, מאיר את הסביבה בחייו הקצרים. ... זכרו לא ימוש ממני לעד." באזכרה שנערכה במלאות שנה לנפילתו, הספיד את ברק עידן אחיו: "... כיצד מספידים את המת? הייתה בו תורה - מספידים על תורה שהייתה בו. הייתה בו חסידות - מספידים על חסידות. לא תורה ולא חסידות - מספידים על זכות אבות. לא זכות אבות - מספידים על שעתם הקשה של ישראל. ובך, ברק, היו תורה, חסידות, זכות אבות, וזו שעה קשה לכולנו, במיוחד עכשיו, כשאנו נמצאים יממה לפני יום הכיפורים, ובכל שנה מעתה ואילך עלינו להיכנס ליום הקדוש בלי הזכות והחובה לעמוד מולך פנים אל פנים ולבקש ממך סליחה על רגעים שבוודאי פגענו בך בעשרים השנים שהיית עמנו. אוהבים אותך ומתגעגעים." כתבה לירז: "אני רוצה שתדע שבזכותך הבנתי הרבה דברים. בזכותך הכרתי והתקרבתי להרבה אנשים. היום אני שלמה עם עצמי, שלמה עם מחשבותיי עליך. היום אני יודעת שכל חלומותיי עליך זה לא דמיון, זה באמת אתה שמופיע שם. כל הרמזים שלך לחפש את האמת, כל הסימנים שלך שדחפו אותי להתקרב לאנשים ולמקומות. ... אני מרגישה שאתה אח בשבילי, אתה פשוט חלק ממני. ... וכשאני מדברת עליך זה כאילו אתה מדבר מתוכי, מבקש ממני להגיד דברים, להסביר אותם, להראות את האמת שבהם. אתה מלווה אותי לכל מקום בכל דקה ובכל שנייה. ... 'העיקר לצחוק,' אמרת, 'להיות מאושרים.' וכשהתגייסת, איזו אהבה למדינה הייתה לך, אהבה למדים שלך, גאווה בלב שאתה שם. וכמובן לא ויתרת, רצית עוד לתת ולעזור, להיות גיבור, גיבור שלנו..." ועוד כתבה: "היום בלילה ניצחה פלוגת הצער את פלוגת השמחה, חיילי הדמעות שלחו צרור שלם של בדידות על חיילי האהבה. חיילי היום ירו חץ של אושר, פלוגת הצער לא נפגעה. חיילי החיוך ספגו רימון של נוסטלגיה. פלוגת הצער היום ניצחה. ומאז כל לילה הם פותחים שולחן בחדר לבי הקטן. לפעמים השמחה שולחת מרגלים, אך לרוב כולם נתפסים. זאת המלחמה שלנו, מלחמת ל?ב??נו?. ... חבר יקר שלנו, שמור עלינו מלמעלה, ותן לנו כוח להמשיך. תן לנו אמונה, אמונה שלמה כמו שאתה האמנת. תן לפלוגת האושר לכבוש את לבנו כמו שכבשה את לבך. שלח לנו ברכות משמים, ברכות של מלאכים, כי זה מה שאתה - מלאך... מלאך שלנו!" ברק הונצח בבית הספר "אמי"ת כרמיאל" שם נבנתה אנדרטה לזכרו בצורת שעון שמש המשלב את שבטי ישראל עם פסוקים ממגילת קהלת.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)




שיר שנכתב לזכרו של ברק
ב2010 פנה אלי אביו של ברק ויונטה וביקש שאכתוב ואלחין לו שיר להנצחה. 
ביחד עם דניאל שטיין שניגן והפיק. וגל מדמון בכישרונית שהסכימה להגיע ולשיר,
יצרנו את ״ברק״ 
יהי זכרו ברוך.
מילים ולחן ניסן סבה
שירה גלי מדמון
נגינה:דניאל שטיין
עיבוד דניאל שטיין וניסן סבה
הוקלט באולפני דרך המוסיקה 
לזכרו של ברק ויונטה

כל מה שנשאר זה רק חלום
ומבט,אחד פצוע
ילד אוהבים אותך היום
בתוך הלב, אתה קבוע
והזמן, הוא לא ישכיח עוד
עם הזמן עוד אפשר לבנות מחדש
הוא רק יזכיר לי איך זה אני ואתה
הדברים שעשית, בצניעות של גיבורים
שהלב יספיק עוד לישון
יספיק עוד לחלום
כשזוכרים
מקומות שהיית איך בינינו הם עוברים
כמו ברק הגעת לכאן
השארת סימן
וחזרת למלאכים
כל מה שנשאר זה רק אני
ודמעה של הלחי
וזיכרון אחד שרק שלי
שמעלה בי את הבכי..
 

brbrbr
randomness