19 דצמבר 2018,יום רביעי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

יזכור

 יזכור_0
047094_0

דניאל (דני)

ילירד

שמות ההורים: 
שלמה ופלה
חייל: 
חטיבת גולני
שנת נפילה: 
1969
בן שלמה ופלה. נולד ביום ב' באדר תש"י (19.2.1950) בתל אביב. להוריו ניצולי השואה היה יום הולדתו יום חג גדול, כי ראו בו סימן ראשון לצמיחה מחדש של המשפחה שנכרתה. כאשר מלאו לילד שלוש שנים נסעה המשפחה לברזיל, לפי הסכם עבודה, אך לא חזרה לארץ אלא כעבור שתים-עשרה שנה. בברזיל נקלע דני לסביבה זרה לרוחו ובתחילה היה נבוך במקצת, אולם עד מהרה הסתגל לסביבה ולפני שהגיע לגיל שש למד קרוא וכתוב פורטוגזית ועברית. הוא התחיל ללמוד בבית הספר בסאו-פאולו והתבלט מכל הילדים בהתפתחותו המהירה. בגיל עשר נרשם לבית הספר התיכון הממשלתי ונתקבל בזכות היותו תלמיד מצטיין. דני היה ילד יהודי יחיד בין שלוש מאות וחמישים התלמידים הנוצרים והיה גאה ביהדותו. המורים התעניינו בו וניסו לייעץ לו מה יעשה בעתיד, אולם דני החליט בעצמו: הוא יהיה רופא-ילדים, כדי שיוכל לעזור ולהקל את חייהם של הילדים הסובלים והמוזנחים שראה בפרברי העיר. הוא הושפע מאשר ראה במרפאה הסמוכה למקום מגוריו ולבו כאב למראה הילדים העלובים שביקרו בה. הוריו חששו כי צפויה לדני סכנת התבוללות ולכן, כאשר סיים את לימודיו התיכוניים החליטו לחזור לארץ. בארץ השתקעו בעיירת הפיתוח כרמיאל. לא היה גבול לשמחתו של דני על כי התגשם חלומו וכי שב לארץ, שבה יוכל לבוא לעזרת הילדים ביום מן הימים כרופא-ילדים. דני נרשם לבית הספר התיכון האזורי "יד נתן" שליד עכו והשקיע את כל מרצו ואונו כדי להצליח בלימודים. ואמנם הצליח במקצועות הריאליים ובשפה האנגלית, אך נכשל בתום שנת הלימודים של כיתה י'. לכן החליט להישאר עוד שנה בכיתה ולמלא את החסר. את חבריו החלשים באנגלית היה מזמין לביתו והעזרה שהגיש להם גרמה לו סיפוק ועידוד. לא עברו ימים רבים ודני הצליח למלא את החסר ולקבל תעודת בגרות. על אף שהיה עסוק בלימודים מצא דניאל זמן כדי לעזור בבית, כי היה בן מסור וממושמע. מגיל צעיר התחיל לחסוך בבנק מדמי הכיס שלו וגם משכר העבודות שהיה עושה בזמנו החופשי וכאשר שאלוהו ההורים לפשר מעשהו זה ענה להם: "אני צריך לחסוך לעתידי לכשארצה להמשיך בלימודים או כשאהיה בצבא הרי אזדקק לכספים - ואז לא אצטרך להכביד עליכם". דני גויס לצה"ל במחצית אוגוסט 1969. הוא היה גאה על היותו חייל, לא של ארץ זרה, אלא של מולדתו, שכל כך שאף להגיע אליה. ביום כ' באלול תשכ"ט (4.9.1969), נפל בעת מילוי תפקידו. הובא למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בנהריה. לאחר נפילתו כתב עליו מחנך הכיתה: "שהיית דוגמא של תלמיד נאבק, מתלבט וחותר מתוך מאמצים להשגת מטרה - אפשר להוכיח. אם אומר שאתה משמש לי עד היום דוגמא לכוח רצון של תלמיד שבא מארץ זרה, התלבט בשפה ובחברה, נאבק עמהן - ויכול, הרי לא מליצות בפי; גם זאת אפשר להוכיח. אם אומר שהיית גשר חי בין חלקים שונים בחברת הכיתה, לא מליצות אומר. מסירותך ונכונותך לעזור גישרו על כל פער ומחלוקת של צרות עין. איך אפשר לחשב חשבונות קטנים, כאשר אדם מוכן לתת הכל - ותמיד נתת בכיתה. אתה היית המארגן של הארוחות בטיולים דווקא כאשר כולם שכבו חסרי אונים על הארץ, אחרי יום מסע מפרך של טיול. ואתה היית בין היחידים בכיתה, שידעת בדיוק מהי מטרתך ולאן אתה חותר ודווקא נטייתך להמשיך ללמוד בעתודה ומאמציך לעמוד בדרישות הפכו את השכול לצורב כל כך". בינואר 1970 נדפסה ב"ידיעון כרמיאל" כתבת מחנך כיתתו וגם של אחד מחבריו לכיתה; במלאת שנה לנפלו הונצח שמו על ידי המועצה המקומית כרמיאל (בשיתוף ההורים) אשר שיפרה וציידה את גן הילדים במקום; מדי שנה, ביום ההתנחלות של כרמיאל, מתקיים משחק כדורגל שבסיומו מוענק לקבוצה המנצחת גביע על שמו שנתרם על ידי אביו של דניאל ילירד ז"ל.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
brbrbr