15 אוקטובר 2018,יום שני

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

יזכור

 יזכור_0
510564

מרים (מירה)

מרלי

שמות ההורים: 
אהובה ודוד
חייל: 
פיקוד העורף
שנת נפילה: 
1983
בתם הבכורה של אהובה ודוד, נולדה ביום י"ז בחשוון תשכ"ד (4.11.1963) בראשון לציון, ושם עשתה את צעדיה הראשונים בגנון ובגן הילדים. עקב שירותו המושך של האב בצה"ל, נדדה עמו המשפחה והתגוררה בכמה מקומות בארץ. מראשון לציון עברה המשפחה לחיפה, ובה החלה מרים בלימודיה היסודיים בבית-הספר על-שם חיה זיו. לאחר שנה אחת נסגר בית-הספר, ומירה עברה לבית-הספר "זכרון יוסף". בבית-ספר זה נתגלתה בראשונה תשוקתה הגדולה של מירה לקריאת ספרים. היא הייתה "תולעת ספרים" ממש, וכאשר ספריית בית-הספר לא הספיקה לה שאלה ספרים מכמה ספריות עירוניות. בבית-הספר אף זכתה מירה לשבחים על עבודתה בספריית בית-הספר. מרים השתתפה בכל הצגות בית-הספר, והייתה בין המארגנות של ההצגות הללו. היא גם השתתפה בחוג לריקודי-עם, הגישה עבודת-גמר בנושא זה וקיבלה עליה ציון גבוה. היא הייתה חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר", וכעבור תקופה עברה לתנועת "הצופים". אופיה הנוח, ומסירותה לחבריה הרבים, ובעיקר בת-צחוקה וחיוכה הנצחי שבו את לב כל יודעיה. בנוסף על כל פעילויותיה, זכתה מירה במילגה ללימוד נגינה על כינור. שלוש שנים היא למדה בבית-הספר התיכון העירוני ה' בחיפה. ובתקופה זו נתגלתה בה מחלת האסטמה. כאשר עבר האב לשרת בגליל, העתיקה המשפחה את מקום מושבה לכרמיאל ומירה נתקבלה לבית-הספר התיכון המקיף בעיר. בכרמיאל היא הצטרפה לתנועת "הנוער העובד" והדריכה תלמידים בכיתות ד'. למרות מחלתה, יצאה מירה למחנות ולקורס מד"צים, השתתפה בצעדת ירושלים ושיחקה בנבחרת הכדורסל של בנות "מכבי" כרמיאל. היא אף יצאה למטווחים והצטרפה לשורות המשמר האזרחי בכרמיאל. בעקבות התקף אסטמה קשה, הוצמד למרים משאף "ונטולין". עם זאת, היא לא האטה את קצב פעילותה והחיוך החם לא ירד מעל פניה, למרות מכאוביה. במשך תקופה ארוכה הקדישה מירה מזמנה לעזרה לילדה, שחלתה בשיתוק מוחין. כאשר הועלתה האפשרות שתקבל שחרור משירות בצה"ל בשל מחלתה, סירבה מירה לשמוע על כך. מרים גויסה לצה"ל במחצית פברואר 1982. לאחר הטירונות היא עברה קורס שלישות, והוצבה כפקידת מילואים בבסיס בצפון הארץ. גם כאן היה צחוקה התמידי לסימן ההיכר שלה. היא ביקשה לעבור קורס קצינות אך מפקדיה, שהיו מרוצים מעבודתה המסורה, סירבו לשחררה לשם כך. בתקופת שירותה עברה מירה שני התקפי אסטמה קשים, אך התאוששה וחזרה לחיי שגרה ופעילות רגילים. ביום י"א באלול תשמ"ג (20.8.1983), לאחר שנאבקה שבועיים על חייה בבית-החולים, נפלה סמל מרים בעת שירותה והובאה למנוחת עולמים בבית-הקברות האזרחי בכרמיאל. היא השאירה אחריה הורים ושני אחים. במכתב התנחומים למשפחה, עמד מפקדה על המסירות והחריצות שגילתה בעבודתה עם חיילי המילואים, ועל הקשר שנוצר בינה ובין מפקדיה וחבריה ביחידה.
(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)
brbrbr