20 יוני 2018,יום רביעי

___
___
___

Twitter icon
Facebook icon
Google+ icon
YouTube icon

יזכור

 יזכור_0
517553

עמית

עמרן

שמות ההורים: 
ברכה ויואל
חייל: 
חטיבת גולני
שנת נפילה: 
2007

בן ברכה ויואל. נולד ביום י"ט בסיוון תשמ"ג(30.5.1983) בכרמיאל שבבקעת בית הכרם. אח ליוגב ועידן. ילד יצירתי, חברותי, סקרן, שובב ועליז שאהב ליהנות, לטייל ולבלות.
עמית גדל והתחנך בכרמיאל, למד בבית הספר הממלכתי-דתי "מוריה" ובחטיבת הביניים הממלכתית-דתית של רשת "אמי"ת". את לימודיו התיכוניים סיים בישיבה התיכונית "פרחי אהרון" שבקריית שמואל. כשמו כן היה - חבר וידיד, אהוב על כולם, טוב לב וחכם, אהב לתת מעצמו ולחלוק את הידע שלו עם אחרים.
לאחר סיום לימודיו בישיבה התיכונית, לפני גיוסו לצה"ל, למד שנה אחת בישיבה הגבוהה "אור וישועה" בנווה שאנן שבחיפה. כהכנה לשירותו הצבאי ביחידה קרבית, התאמן במהלך השנה ב"יחידה לקראת גיוס".
עמית התגייס ביום 24.11.2002 לסיירת "גולני", היחידה המובחרת של חטיבת "גולני" שאליה חלם להגיע עוד בהיותו בתיכון. הוא הוכשר כלוחם והשתתף בפעולות ובמבצעים רבים. הודות לכישוריו הרבים התמנה לתפקיד קצין אמל"ח בסיירת. עם סיום שירותו הסדיר המשיך בשירות קבע ומונה כקצין אמל"ח ביחידת "אגוז". הצבא ומערכת הביטחון על זרועותיה השונות עמדו תמיד בראש מעייניו של עמית.
עמית תכנן וביצע פרויקטים גדולים וחשובים בעבור היחידות ששירת בהן ולטובת מערך הלחימה בצה"ל, וכן עסק בפיתוח אמל"ח ובהתאמתו לצרכים המשתנים של הלוחמים בשטח. במקרים רבים, הצילו אמצעי הלחימה שהשיג למבצעים שונים חיי אדם. עמית הפגין מקצועיות רבה, חתר תמיד להשיג אמל"ח מהשורה הראשונה ובעל יכולות גבוהות, הרבה מעבר לדרוש באותו רגע ביחידה ובצה"ל. בכל המקרים עלה הדבר בידו, גם אם לאחר זמן רב. את תפקידו ביצע באהבה ובמסירות ומתוך דאגה לחייליו וליחידה. מפקדיו של עמית, פקודיו וחבריו ליחידה מספרים על "המסירות האין-סופית והדבקות עד להשלמת המשימה"; "בכל משימה בלתי אפשרית בא עם שלל רעיונות יצירתיים ודמיוניים ועושה אותם כדבר מובן מאליו"; "האיש שאליו פונים בכל בעיה ובקשה, דואג לחייליו ולא חוסך מזמנו הפרטי למען היחידה"; "שואף להביא את היחידה לקדמת הטכנולוגיה, אדם הגון וישר, עדין נפש, היה אוזן קשובה לכולם"; "צנוע, נעים בהליכותיו ומכבד את הזולת"; "אדם ציוני ושורשי שנתן הכול לטובת העם והמדינה".
בתכונותיו של עמית ובדרך התנהלותו היה שילוב ייחודי של אדם מאמין שחי על פי ערכים מוסריים גבוהים, עם מודעות מוצקה לצורכי השעה ולנסיבות החיצוניות. משחר ילדותו היו החסד, הצדקה והנתינה אחד מעמודי התווך של חייו, והוא עשה זאת תמיד בחום ובחן. הייתה בו רגישות רבה לאנשים נזקקים וחלשים, וכל אדם שפשט את ידו לצדקה ועזרה נענה על ידו בחיוך וברוחב לב, אפילו תהא זו הפרוטה האחרונה שבכיסו. בעת לימודיו השתתף בקביעות בפעילויות חברתיות והתנדב להתרים לעמותות שונות כגון "אקי"ם", "האגודה למלחמה בסרטן" ועוד. קשריו הרבים עם תורמים מחו"ל ומישראל ועם ענקי התעשייה הביטחונית בארץ במסגרת תפקידו כקצין אמל"ח לא עמעמו כהוא זה את רגישותו לנזקק - בין שמדובר בחבר מהצוות שביקש טובה כלשהי ובין שהיה זה אדם שפגש באקראי ברחוב. אצל עמית היו כולם שווים, ולכולם עזר. סיכם זאת במילים ספורות אחד מחבריו לצוות: "נשמה גדולה בגוף קטן". בספר תהילים נכתב: "חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו"- פסוק זה משקף את תכונותיו המיוחדות של עמית.
עמית היה אוהב אדם באשר הוא אדם. הוא הפליא ליצור קשרי חברות עם אנשים מכל גוני הקשת, קיים תקשורת בין-אישית מיוחדת במינה ושבה את לבם של הסובבים אותו בשל יושרו, צניעותו ואישיותו המדהימה.
סקרנות ויצירתיות היו אף הן מאבני היסוד של עמית: הוא אהב לקרוא טקסטים מתחומים שונים, וכל דבר שרצה לדעת, חקר ולא הרפה עד אשר סיפק את סקרנותו. הודות ליצירתיות ולדמיון המפותח שניחן בהם, השתתף בפיתוחים של אמצעי לחימה רבים ואף נטל חלק בפורומים של תכנון מבצעים. חלומו היה ליצור מיגון שבעזרתו יהיה החייל "רואה ואינו נראה".
עמית גילה דאגה ואכפתיות למשפחתו, התעניין בנעשה, לעולם לא שכח את ימי ההולדת של הוריו ואחיו וידע להעניק מתנה ייחודית, לפי רוחו של כל אחד ואחד, המלווה באמירה משמעותית. מטיוליו חזר תמיד עם הפתעה להוריו ולאחיו. בתקופת לימודיו בישיבת "פרחי אהרון" ובישיבת ההסדר שבחיפה נהג לבקר את סבתו מדי שבוע ולסייע לה.
הייתה בעמית אהבה גדולה לתורה. למרות האינטנסיביות של התפקיד ששימש בו, מצא זמן במהלך השבוע ללמוד תורה ולהשתתף בשיעורים. השבת הייתה אבן שואבת ל"מילוי מצברים" רוחני למשך השבוע. בסעודות שבת היה אומר דברי תורה ומביע רעיונות נפלאים ועמוקים ששילב בהם אקטואליה. הוא אהב ללמוד תורה וסוגיות בגמרא שעניינו אותו, והתעמק בנושאים שונים ביהדות שביקש לחקור וללמוד אותם בצוותא עם אחיו, יוגב.
את כל אשר עשה עמית עשה מתוך ענווה גמורה וצניעות, עד כדי כך שנמנע מלספר על פועלו ועל הדברים שהשיג. תכונה זו היא היא ששבתה את לבם של האנשים שאתם עבד, שלימים (ולעתים ממבט ראשון) הפכו לחבריו בלב ובנפש, על אף פער הגילים.
עמית נפל בעת מילוי תפקידו ביום ט' באייר תשס"ז (27.4.2007) והוא בן עשרים וארבע. הוא הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. הותיר אחריו הורים ושני אחים יוגב ועידן, סבא וסבתות, משפחה וחברים רבים.
במכתב הניחומים למשפחה השכולה כתב סגן-אלוף יניב עשור, מפקד סיירת "אגוז": "עמית התנדב לשירות סדיר בסיירת 'גולני' ולקראת שחרורו החליט להמשיך בקבע על תקן קצין אמל"ח של יחידת 'אגוז'. עמית היה איש עבודה מסור, מקצועי, נחוש ואסרטיבי אשר התאפיין בראש ובראשונה בדמות הלוחם שהייתה טבועה בו. עמית ידע תמיד למצוא פתרונות ולהוות גורם משפיע ומשמעותי בתחום עיסוקו ביחידה. ... מחד, עמית היה איש מעש אסרטיבי, מאידך, עדין נפש, מדבר בנועם, מקשיב, צנוע בהליכותיו ומכבד את הזולת. זכינו לשרת עם אדם, חבר ולוחם למופת."
כתב מ"פ המפקדה בסיירת "אגוז": "אני מנסה למצוא מילים לכתוב לך - לזכרך, זאת משימה כמעט בלתי אפשרית, איך אפשר לכתוב מילים לאדם נפלא כמוך שהן מילים אחרונות, מילים שנרשמות על דף זה בלבד, אילו רק יכולתי לומר לך אותן ברגעיך האחרונים... לך אני כבר לא יכול לומר עד כמה העריכו אותך כולם. איך בכל משימה בלתי אפשרית היית בא עם שלל רעיונות יצירתיים ודמיוניים ועשית אותם כדבר מובן מאליו. אי אפשר לתאר ולעכל את גודל ההלם השרוי היום ביחידה ובפלוגה. היית האדם השאפתן, האיש שאליו פונים בכל בעיה או בקשה, והיית עושה הכול גם אם זה לא תמיד היה על חשבון הזמן הצבאי אלא על חשבון הזמן הפרטי.
"עמית, כשאדם הולך מבינים את גודל החלל שנפער בלב כולנו, ולך אני אומר שהשארת חלל ענקי...
"למשפחה אני יכול לומר כי עמית היה מפקד מסור ועצמאי, שואף למצוינות, שואף להביא את היחידה לקדמת הטכנולוגיה, דואג לחייליו, הגון וישר אשר לא חסך בזמנו הפרטי לעשות למען היחידה.
"כולנו דואבים את לכתו של עמית מאתנו, המומים וכואבים, עצובים ולא מאמינים שעמית כבר לא יחזור אלינו."

(דף זה הוא חלק ממפעל ההנצחה הממלכתי 'יזכור', שנערך ע'י משרד הביטחון)

brbrbr
randomness