כותרת
> C;
1/1

מפיק ערוץ 2 צמח מתוך כפר הילדים בכרמיאל

כרמיאלי פורסם: 13.08.15 , 08:51שם הכותב/ת: מאת איימי
 ילד כרמיאלי בעולם הגדול – והילד הזה הוא אמיר. אמיר מור חסון בן 32 הגיע לכרמיאל מחיפה בהיותו בן עשר , היישר אל כפר הילדים כרמיאל.
"רגע", אומר לי אמיר "לפני שמתחילים, בבקשה ממך, משהו קטן, מה שבאמת חשוב לי, אני מבקש שכותרת הכתבה תהיה כפר הילדים שהכתבה תתלה בכפר, הילדים שם הם הסיבה לראיון.
חשוב לי שהמסר מהכתבה יהיה שהילדים המדהימים האלה הם ראויים להיות כל דבר שהם ירצו בעולם".
היות ואני מבינה את חשיבותה של הכתבה, הבטחתי לכבד את בקשתו ובאופן אישי ללכת ולתלות אותה בכפר.
הייתה לי הזכות לראיין את אמיר מור חסון, אחד המפיקים הגדולים והמבוקשים בטלוויזיה הישראלית. ילד מאושר מכפר הילדים. ילד שהבין, שהאמין שהכל תמיד מתחיל ונגמר בנו, בתוכנו, בחשיבה שלנו, בגישה שלנו.
ללא תירוצים, בלי סיבות, למרות הכל ואף על פי, הוא עשה זאת. אמיר הוא דוגמה לילד שהתרכז בחלום שלו, לא ויתר לעצמו, הקדיש זמן ולימודים לחזק את עצמו וניצחונות קטנים הובילו לניצחון הגדול. וכשאני מתלהבת כמה רחוק הגיע, הוא מחייך ואומר לי שזה עוד לא הרחוק שלו.
 
אמיר כאמור הגיע לכפר הילדים כשהיה בן עשר קצת אחרי שאחותו נהרגה בתאונת דרכים. בן זקונים למשפחה שפשוט "התרסקה" מהטרגדיה, והבית לא היה עוד מקום שנכון להישאר בו.
המשפחה והרווחה החליטו לחפש מקום מתאים יותר.
חיפוש רנדמולי במערכת של משרד הרווחה, אומר לי אמיר, הקפיץ מיד את "כפר הילדים כרמיאל "
 "זה יכול היה לתת מקום אחר והכל היה נראה שונה, חיי היו נראים אחרת.
"בורכתי וזכיתי לגדול באושר, ילדות מדהימה, זיכרונות נפלאים ואנשים שעזרו לאורך הדרך אותם לעולם לא אשכח".
את הכפר הוא עזב רק בגיל 21. בשיחתנו מצליח לסחוף אותי לעברו במשפחתון בו גדל בכפר אצל משפחתון אבקסיס המדהימה, נזכר במנהל כפר הילדים האגדי בזמנו, רזי שושני שהיה כאב לכל הילדים  "אדם מיוחד משכמו ומעלה". בחיוך גדול סיפר לי על אהבתם ועזרתם של משפחת קונינסקי שהיו לו כמשפחה ועל משה שעזר לו בתחילת דרכו המקצועית, ליווה אותו גם כשהיה "נהג צעיר" וגם ביום גיוסו כשלקח אותו לבקו"ם וסוזי שהייתה לאמא שנייה לכל דבר ועניין. אמיר המשיך ללמוד י"ג י"ד בבית ספר מגדים, (פסגות) הנדסאי מערכות תקשורת טלוויזיה וקולנוע.
אחרי שרות צבאי לא מלא, גר ועבד בקריות בחדשות מקומיות.
צבר ידע וניסיון והבין שהוא חייב לעבור למרכז – הוא מחייך ומספר לי על הילד הכרמיאלי בעולם הגדול, על שנסע ברכבו עד לתל -אביב החנה את הרכב מחוץ לעיר ומשם נעזר במוניות כי לא הכיר את הסביבה.
מתי ידעת שזה מה שאתה רוצה לעשות? אני שואלת והוא משיב ללא היסוס "מהרגע שהרחתי את ריח האולפן" .
 
שהיה בכיתה ז' ביקר מטעם בית הספר באולפני הרצליה, בתכנית של דן שילון, מאז ידע שזה מה שהוא רוצה לעשות בחייו. המציאות עולה על כל דמיון והחיים הובילו אותו כמו בסרט טוב לסגור מעגל ולהפיק בעצמו את שלושת העונות האחרונות של דן שילון.
את דרכו בתעשיית הטלוויזיה החל בערוץ הספורט, משם לערוץ 10 והמשיך לערוץ השני.
במהלך עבודתו הפיק מהתוכניות הבולטות של ערוץ 2כמו רוקדים עם כוכבים, "אבודים" עם צופית גרנט, מאסטר שף, דה ווייס, משחקי השף, הכל הולך, המעגל,עם דן שילון חייבים לראות את זה, The voice ישראל שלוש עונות ועוד.. כולן בעלות רייטינג מאוד גבוהה ומרשים.
בהמשך למד וגם לימד את עבודתו בגרמניה מטעם הטלוויזיה והפיק את העונה הראשונה של משחקי השף בברלין. ובכל זאת אומר לי ש"לא כל הנוצץ זהב" .. לעיתים הוא עובד גם 20 שעות ביום, "זה כמובן בתנאי שיש לך את החיידק הטלוויזיוני, רק אז אתה מסוגל". ואני דווקא הייתי רוצה קצת מהזהב הלא נוצץ הזה, חושבת לעצמי בחיוך. אז מהו למעשה תפקידו של המפיק, דומה שלא כולם באמת יודעים מה קורה מאחורי הקלעים. מפיק הוא מנהל ראשי, תפקיד ניהולי בכיר, הגבוהה ביותר במבנה הארגוני. הוא מעל מנהלים מחלקתיים. בסמכותו לבחור את הבמאי, לגייס צוותים, כספים, לוגיסטיקה, בעל ידע טכני במלאכת תעשיית התוכנית על כל שלביה, מהרעיון הראשוני ועד להוצאתה לפועל של התכנית. במסגרת תפקידו הוא מנהל פרויקטים של עשרות מיליוני שקלים בשנה. אז תגידו לי שהילד מכפר הילדים לא הגיע רחוק?!
שבתכנית כמו דה ווייס שהוא מפיק, יש 180 אנשי צוות ביום צילום. ולא המספר המצומצם שחשבתי שנראה על מסך מלבד הצלם
בתחילת החודש נכחתי בחתונה מיוחדת במינה של אמיר ואיליי, בן זוגו בשמונה שנים האחרונות, אחרי שאיליי אמר "כן"  בהצעת נישואין מרגשת עם אביב גפן.
"החברה הטובה הילה אלפרט, עיתונאית, שחקנית ומנחת טלוויזיה חתנה את הזוג.
הבאתי חלק קטן ממה שכתבה והקריאה " "כל עוד ישמע בהרי יהודה....קולה המבשר של האהבה, קולם של הלמות הלב המבקשים להרקיד את החיים ולא קולות תופי מלחמה ושנאה, כל עוד מישהו יאהב מישהו , מישהו יבחר מישהו, בחירה נושמת, חופשית.
שכוס היין תמיד תהיה מלאה מי יתן ואנשים תמיד ימצאו את התבונה והאומץ לחיות את חייהם כפי שרק הם רוצים".
 
כמה מרגש היה הערב הכל כך חשוב בו הביעו אמיר ואיליי את אהבתם והתחייבותם זה לזה בשבירת הכוס תחת החופה,  מול כל החברים הקרובים והמשפחה שהגיעו לכבד אותם בברית אהבתם
. נסיך ומלאך שלהם לנצח בשער האהבה.